בחודש דצמבר האחרון התקיימה בעיר פונה שבהודו סדנת יוגה בת שבוע, תחת הכותרת "יוגה סהדנה" (פרוש המילה "סהדנה" מסנסקריט הינו-תרגול רוחני. הדמיון למלה העברית משמח אך מקרי בהחלט).
הסדנה הועברה במשותף על ידי ב.ק.ס. איינגר-מאסטר יוגה מהחשובים בעידן המודרני, הוגה ומפתח שיטת איינגר-יוגה ובתו גיטה איינגר,רופאה בהסמכתה וממשיכת דרכו של אביה בן ה-86.
העיר פונה, אשר נמצאת שלוש שעות נסיעה מבומביי (או בשמה החדש –מומבאי), היא מהערים בהן זיהום-האויר הוא מהגבוהים בעולם , בכניסה לתחנת הרכבת של העיר מוצב שלט ועליו כתוב:"חלקיקים מרחפים לנפח בכמות הגבוהה מ-50 יחידות הינה בלתי ראויה לנשימה.היום נמדדה כמות של 166". ומתחת כתוב:"השלט ממומן באדיבות חברת TATA ". החברה הנ"ל היא היצרנית הבלעדית בהודו של אוטובוסים, משאיות ואוטו-ריקשות. או במילים אחרות, מזהמת האויר הגדולה בהודו...
הסדנה נערכה באולם גדול בהשתתפות 525 מתרגלים מ- 22 מדינות(ביניהם 12 מישראל), ברובם המכריע מורי איינגר-יוגה.
עם הגיענו לתרגול הבוקר ביום הראשון לסדנה , התברר שצפיפות-האוכלוסין באולם היא בסטנדרטים הודיים ולא מערביים. הרצפה נעלמה מתחת למזרוני-היוגה אשר גלשו אחד מעל השני. מסביב האירו הזרקורים של צוותי הצילום (כל הסדנאות בהדרכת האיינגרים מצולמות ונצרבות על תקליטורי ( D .V.D באור מסמא... לא בדיוק תנאי פתיחה אידיאלים לסדנא אינטנסיבית של יוגה הכוללת אסאנות (תנוחות יוגה) ופראניאמה ( נשימה יוגית).
אך התנאים האובייקטיבים הלא נוחים התפוגגו ונשכחו אחרי זמן קצר. ההסברים המדויקים שליוו כל תנוחה ותנוחה, שהיו מגובים ומועצמים בתובנות, בלתי נתפסות לפעמים, על גוף האדם ועל התהליכים והמצבים הנפשיים בהם נמצא המתרגל בזמן התנוחה וכתוצאה ממנה, הביאו אותי לרמות תרגול והבנה שאליהן לא הגעתי קודם לכן. ככל שהתקדמנו בימי הסדנה הלכה והתבססה בי תחושה של נינוחות גופנית ושל שלווה נפשית. מהודו חזרתי עם תקווה שאצליח להעביר ולו מעט ממעין הידע השופע הזה לתלמידיי.
יוגה היא כיום מונח מוכר כמעט לכל אדם בוגר בעולם המערבי, ולמיליוני אנשים ברחבי העולם, היוגה היא חלק בלתי נפרד מתרבות הפנאי, פעילות שכבר אי אפשר בלעדיה וחסרונה יהווה פגיעה קשה באיכות חייהם. אם אשאל מתרגלי יוגה מדוע פנו אל היוגה מלכתחילה, נקבל ברוב המכריע של המקרים תשובה אחת מבין התשובות: "בכדי להיפטר מבעיה גופנית מציקה", "בכדי לשמור על גוף צעיר, גמיש וחזק" או "בכדי למצוא שלוות נפש". אך אם נשאל אותם את השאלה "איזה תפקיד ממלאת היוגה היום בחייך?" נקבל מן הסתם תשובה רחבה הרבה יותר הנוגעת כמעט לכל פן בחייהם.
מהי אם כן היוגה?
מקור המילה יוגה הוא מן השורש יוג‘, אשר משמעותו בסנסקריט היא איחוד, חיבור.
על-פי פילוסופית הסמקאיה ממנה שואבת היוגה , בכל אדם קיים ה‘אני האמיתי‘, ה‘רוח‘.
היוגה היא הדרך ‘פנימה‘ וההתחברות אל עצמנו.
איש אינו יודע במדויק כמה אלפי שנים קיימת היוגה כחלק מרכזי מן התרבות ההודית. במשך דורות הועברו רזי היוגה כתורה שבעל-פה עד שהועלו לכתב, לפני כאלפיים שנה, ע"י פטנג‘לי בטקסט שנקרא ‘היוגה-סוטרות של פטנג‘לי‘.
מאז כתיבת היוגה-סוטרות ועד היום פטנג‘לי הוא בר-הסמכא בעולם היוגה. על פי תוכן היוגה-סוטרות ניתן להגדיר את היוגה כ‘מדע-רוחני‘, מדע העוסק בחיפוש וגילוי עצמי. הטקסט מתאר בפסוקים מתומצתים את השלבים בדרך למטרה, את המכשולים הניצבים בפני היוגי בכל שלב ושלב ואת הדרכים להתגבר עליהם.
על פי פטנג‘לי שתי אבני-היסוד של היוגה הן אביאסה ( תרגול מתמיד, השקעת מאמץ ) וואירגיה ( וויתור, אי-התקשרות). כל ספורטאי יודע שבכדי להגיע להישגים צריך תוכנית אימונים מסודרת וכגודל ההשקעה באימונים במסגרת תוכנית זו , גודל ההישגים בתחרויות. אך לעומת מטרות הספורטאי (או כל פעילות הישגית אחרת) שהן ‘חומריות‘, מטרת היוגי היא ה‘רוח‘ אשר בתוכו שלחלוטין אינה מוכרת לו עד אשר יגיע אליה ויתחבר עמה. ולכן עליו לוותר ולא להיקשר אל כל הישג זמני אותו ‘הרויח‘ כתוצאה מתרגול היוגה בכדי לא להיעצר בדרך. ניקח לדוגמא את הסיבות שמנינו לפניית אנשים אל היוגה. תרגול היוגה אכן שומר על הגוף צעיר וחזק, אך אם זו תישאר מטרת המתרגל והוא לא ישכיל להרפות ממנה, ישאר המתרגל בשלב הפיזי של תרגול היוגה. אם ‘יתקע‘ המתרגל בחיפוש אחר שלוות נפש הוא אכן ישיג אותה במידה רבה אך דרכו תיעצר והוא לא יגיע אל ה‘אני האמיתי‘ שלו.
חשוב לציין שהוויתור הוא ברמה הרגשית בלבד, בפועל התרגול המתמיד ממשיך לתחזק את הגוף ולהרגיע את הנפש והוויתור בהיותו הפן הרוחני של תרגול היוגה משלים את מכלול הגוף-נפש-רוח כיחידה הרמונית.
הגעתי לקרוא את היוגה-סוטרות לראשונה רק אחרי שתרגלתי במשך תקופה ארוכה בכיתות יוגה את תנוחות היוגה (אסאנות) ואת תרגילי הנשימה היוגית (פראנאימה), והופתעתי לגלות שמתוך 196 הפסוקים בספר רק שלושה מוקדשים לאסאנות ועוד חמישה לפראניאמה. תרגול על-פי היוגה-סוטרות מוגדר כראג‘ה-יוגה (יוגה מלכותית), תמציתה של הראג‘ה- יוגה היא המדיטציה אשר בעזרתה תתאחד התודעה עם ה‘אני-האמיתי‘ ואז יגיע היוגי להארה. בראג‘ה-יוגה האסאנות והפראניאמה הן רק שלבי ביניים הכרחיים, ליתר דיוק שלב שלוש וארבע בהתאמה מתוך דרך שמונת-השלבים של פטנג‘לי כשהשלב השמיני והסופי הוא ההארה.
על הפער הגדול בין היוגה כפי שהיא מוכרת לרובנו כיום ובין פטנג‘לי מגשר טקסט היוגה השני בחשיבותו והוא ה‘האתה יוגה פראדיפיקה‘ אשר נכתב במאה ה-15 לספירה על-ידי סוואטמרמה. סוואטמרמה כותב על ההאתה-יוגה בה האסאנות והפראנאימה הן לב-העניין. בספר זה מפורטות התנוחות ומתוארות התועלות הגופניות המופקות מהן. בעוד הראג‘ה יוגה פועלת על התודעה פונה ההאתה-יוגה אל האנרגיה (פראנה) ובעזרת תנוחות היוגה ותרגול הפראניאמה מעוררת ומתעלת אותה בערוצי האנרגיה של הגוף.
ההאתה-יוגה גורסת שבתחתית עמוד השדרה נמצאת רדומה כמות אדירה של אנרגיה (קונדליני) אשר רק ‘טיפה קטנה‘ ממנה מנוצלת כאנרגיה מינית. אך כאשר תתעורר הקונדליני (המתוארת בכתבי היוגה כנקבת נחש המגולגלת סביב עצמה) בעזרת היוגה, ובמקום לרדת לאיברי המין, תטפס במעלה עמוד השדרה תוך שהיא מפעילה בדרך את מרכזי האנרגיה (צ‘אקרות) הנמצאים לאורכו. או אז יתעוררו כל יכולותיו וכוחותיו הרדומים של האדם והוא יתעלה מעבר למוגבלות-קיומו.
בואו נחזור לקרקע (או יותר נכון למזרן היוגה):
סוד עוצמתה של היוגה כיום טמון אם כן, לדעתי, יותר מכל בבסיס הפילוסופי-רוחני העמוק ובהיסטוריה הבלתי מקוטעת שלה. אך מה בכל זאת קורה שם בכיתות היוגה?
תנוחות היוגה הן רבות ומגוונות: בעמידה, בשכיבה ובישיבה. כפיפות קדימה, כפיפות אחורה, פיתולים ותנוחות הפוכות, מפעילות את כל אברי הגוף ושומרות עליהם חזקים וגמישים. תנוחות היוגה פועלות גם על האיברים הפנימיים של הגוף ומועילות לבריאותם. לעומת פעילויות אחרות מדגישה היוגה את השלווה המנטלית בזמן התרגול ואת הרפיית האיברים וקבוצות השרירים אשר לא משתתפים בתנוחה המבוצעת, כתוצאה מכךנרגעת מערכת העצבים והתחושה אחרי תרגול יוגה היא של שלווה ונינוחות. התנוחות ההפוכות (עמידת ראש, עמידת כתפיים ואחרות) ‘הופכות‘ את השפעת כוח הכובד ומביאות את הגוף לתחושה של קלילות. שיעור יוגה מסתיים תמיד ב‘שאבאסאן‘ היא 'תנוחת-הגופה', בה שוכב המתרגל על הגב בעיניים עצומות ומודרך על-ידי המורה כיצד להרפות את הגוף, את הנשימה ואת התודעה. הסיום הנינוח והמנתק מביא את התלמיד לתחושה של רוגע גם אם היה התרגול בעצימות גבוהה.
במהלך המאה ה-20 התפתחו מספר שיטות מתוך ההאתה-יוגה הקלאסית, הגדולות והידועות ביותר הן: שיבננדה, אשטנגה-ויניאסה ואיינגר-יוגה.
איינגר-יוגה
ב.ק.ס. איינגר נולד ב-1918 למשפחה ענייה בדרום הודו, הוא היה ילד חולני וחלוש ומשפחתו חששה לחייו. למזלו התחתנה אחותו הבכירה עם מאסטר יוגה גדול בשם קרישנאמאצ‘ריה ובהדרכתו החל איינגר לתרגל יוגה ובתוך מספר שנים השתחרר מכל תחלואיו. כשהיה בן 18 נשלח על ידי מורו לפונה בכדי לענות על דרישה למורה בעיר.
איינגר לימד ותירגל באינטנסיביות גבוהה ובתוך כך אחל לפתח את שיטתו. את החשיפה הראשונה למערב חייב איינגר לכנר הידוע יהודי מנוחין אותו פגש בסוף שנות החמישים. מנוחין ארגן את מסעו הראשון של איינגר לאירופה וקידם את הוצאת ספרו הראשון ‘אור על היוגה‘. כיום פועלים ברחבי העולם אלפי מורי איינגר-יוגה מוסמכים. ההסמכה נעשית על ידי עמותות איינגר יוגה ברחבי העולם והמורים מחויבים להגיע מעת לעת אל המרכז בפונה בכדי להמשיך ללמוד ולהתעדכן .
עקרונות השיטה
איינגר הביא לסיסטמטיזציה של היוגה . כל איבר מובל אל מקומו הטבעי בכל תנוחה, השיטה יורדת בחקירת התנוחה אל כל פרט ופרט בכדי לחדור לשכבות אנאטומיות עמוקות בגוף. מושם דגש על דיוק ועל הישארות בתנוחה בכדי לחקור אותה , להגיע אל האופטימום בה ולשהות בתנוחה האופטימלית שנוצרה במינימום מאמץ.
באיינגר יוגה רצף התנוחות נעשה מתוך הבנת השפעות הגומלין בין התנוחות, התועלת שהן מביאות אחת לשניה ובאופן כללי לרצף התרגול.
בכדי שכל תלמיד יוגה בכל גיל או מצב גופני יגיע אל התנוחה האופטימלית שלו, הוסיף איינגר לתרגול היוגה אביזרי עזר שונים כמו חגורות, בלוקים מעץ , כסאות, כריות ועוד. האביזרים עוזרים להגיע ולשהות בתנוחה ומונעים פציעות. ההבנה העמוקה של התנוחות והשימוש באביזרי העזר הביאו לפיתוח יוגה טיפולית לחולים ולבעלי מוגבלויות. בעזרת אביזרי העזר פותחו תנוחות רבות להרפיה פיזית ומנטלית המועילות גם לספורטאים הנמצאים בתקופות אימון בעצימות גבוהה
איינגר רואה כל תנוחה וכל תרגול נשימה כמדיטציה בה המתרגל מודע לכל פרט וחווה בצורה מוחלטת את התנוחה ,
מודעות זו מגיעה גם אל שגרת יומו של המתרגל ומשפרת אותה ללא הכר .
